חוויס נ' ביה"ח המוסלמי אלמקאסד

החלטה

ביום 5.12.12 הגיש ב"כ התובע כתב תביעה, ובו טענה לרשלנות רפואית מצד הנתבע. כתב התביעה הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה ולא צורפה לו חוות דעת רפואית. לבקשת ב"כ הנתבע, ובהסכמת ב"כ התובע, הועברה התביעה לבירור בבית משפט זה ביום 7.2.13. לטענת ב"כ התובע, הוא פנה לנתבע לצורך קבלת תיקו הרפואי של התובע, אך פנייתו לא נענתה. בעקבות זאת, פנה הוא בבקשה למתן צו מתאים נגד הנתבע וצו זה ניתן, עוד קודם להעברת התביעה לבית משפט זה, ביום 9.1.13. למרות זאת, כך טוען ב"כ התובע, לא קוים הצו ולא הומצא למשרדו של ב"כ התובע העתק התיק הרפואי, ולכן נבצר מהמומחה הרפואי מטעם התובע להכין חוות דעת רפואית.

ב"כ התובע לא פנה בבקשה מתאימה לבית המשפט בגין הפרת הצו הנטענת בידי הנתבע, וטענותיו בדבר אי כיבוד הצו הועלו רק כאשר נתבקש להגיב לטענות הנתבע בהגנתו, שלפיהן דין התביעה להידחות מחמת אי צירוף חוות דעת רפואית. ב"כ התובע לא הסביר מדוע לא פנה בבקשה מתאימה עת לא כובד הצו, כנטען, ואף לא צירף אישור מסירה המעיד על המצאת החלטת בית המשפט מיום 9.1.13 לידי ב"כ הנתבע (צורף אישור מסירה מוקדם מיום 17.12.12).

התנהלות דיונית מסוג זה, בשלב כה מוקדם של ההליך, מעוררת קושי ניכר. על התובע, המבקש להוכיח עניין שברפואה, מוטלת החובה לצרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית. חובה זו מעוגנת בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והיא בסיסית ביותר. בית המשפט העליון קבע לא פעם, כי במקרה שבו תובע בתביעת רשלנות רפואית לא צירף לתביעתו חוות דעת רפואית ובית המשפט לא פטר אותו מצירופה, אין תקומה לתביעה, ודינה להיות מסולקת על הסף (ראו, למשל: רע"א 2237/12 שירותי בריאות כללית נ' טוויל (פורסם במאגרים, 14.6.12) בפסקה 6). בענייננו, לא זו בלבד שהתובע לא צירף חוות דעת רפואית לתביעתו, הוא גם לא פעל כנדרש לאיתור מלוא המסמכים הרפואיים הנחוצים להכנתה של חוות דעת כזו, על דרך פניה לנתבע לאחר החלטת בית המשפט מיום 9.1.13 לנתבע, מעקב אחר קיום ההחלטה והגשת בקשה מתאימה בתוך פרק זמן סביר, משלא קויים הצו, כנטען. ב"כ התובע לא טרח לעדכן מיוזמתו את בית המשפט בדבר קיומו של קושי באיתור המסמכים, אשר לטענתו מעכב את השלמת חוות הדעת, כמו גם את בירורה של התביעה כולה.

העדרה של חוות דעת רפואית מטעם התובע יוצר קושי ממשי בניהול התביעה ובקידומה. בלי חוות דעת כזו, לא ברורים גדרי המחלוקת שבין הצדדים, באופן המאפשר לנתבע להתגונן כראוי ולהגיש חוות דעת נגדית מטעמו. הואיל והכנת חוות דעת רפואית אורכת פרק זמן בלתי מבוטל, ודאי שכך הם פני הדברים כאשר מדובר בהכנת שתי חוות דעת רפואיות – האחת מטעם התובע והשנייה מטעם הנתבע – אשר עשויות לגרור אף בקשות לתיקון כתבי טענות, הרי שהעיכוב שנגרם הוא ניכר ומשמעותי. אין לקבל התנהלות דיונית כזו מצד ב"כ התובע, שעליו מוטלת החובה לקדם את ההליך מטעם מרשו באופן רציף ויעיל.

לפיכך, יפעל ב"כ התובע עד ליום 13.3.13 לקיום הצו השיפוטי, ובכלל זאת על דרך תיאום מועד והתייצבות אצל הנתבע לצורך צילום תיקו הרפואי של התובע, או העתקת התיק הרפואי בכל דרך אחרת, ובתוך אותו פרק זמן יגיש הודעה המפרטת את פעולותיו בעניין זה לתיק בית המשפט. במסגרת הודעה זו, גם יפרט ב"כ התובע מהו פרק זמן דרוש למומחה מטעמו לצורך השלמת חוות דעתו אחר שיומצא לידיו התיעוד הרפואי, וזאת בהסתמך על בירור שיערוך בעניין עם המומחה. יובהר כבר כעת, כי אחר שהוגשה התביעה בלא חוות דעת, ולנוכח התנהלותו הדיונית של ב"כ התובע, אתקשה לראות הצדקה לכך שחוות דעת לא תוגש עד ליום 1.5.13.

ב"כ הנתבע יפעל באופן מיידי כדי לגרום לנתבע עצמו לשתף פעולה עם העתקת תיקו האישי של התובע על-ידי ב"כ התובע, בתוך פרק זמן קצר ביותר, שלא יעלה על 3 ימי עבודה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בדחיפות, ותוודא טלפונית כי זו נתקבלה אצלם.

תזכורת פנימית לצורך מעקב אחר הגשת הודעת ב"כ התובע ביום 14.3.13.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ג, 06 במרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: